שני הדברים המרכזיים שהפריעו לי, בעיקר בדיעבד, זה הסיפור ותחושת המסע. יש בו קטעים מצויונים גם באספקט הזה, אבל בסך הכל הרגשתי שרמת הכתיבה ירדה מדרגה מסוימת.
2018 היה סיפור קטן, מהודק בטירוף, שהעלה מהצד המון שאלות ובניית עולם שהיה כיף להשתעשע איתם. התשובות שראגנרוק נתן היו בחלקן טובות, בחלקן מאכזבות, ובחלקן לא קיימות.
מהבחינה הזו 2018 נהנה קצת מתסמונת העונות הראשונות של אבודים - יותר כיף ומעניין להעלות את הרעיונות לאוויר מאשר להצטרך לתת להם תשובות.
אבל להבדיל מסדרת טלוויזיה במשחקים יותר קל להסתכל על זה כשתי חוויות שונות ומלאות, ולכן 2018 הרגיש לי יותר 'שלם' בסופו של דבר.
העולם של ראגנרוק היה יותר גדול, מגוון ומרשים, אבל העולם של 2018 התאים יותר למשחק שהוא היה בו.
יש בראגנרוק יותר סיפור, יותר דמויות והוא יותר אפי, אבל בסוף הוא גם מאבד פוקוס עם כל הכדורים שהוא מנסה לג'נגל במקביל.
הסיפור הקטן של 2018 על אב ובן התחבר מצוין עם שני סיפורי הצד גם הם על משפחה (פרייה ובאלדר, שני הגמדים), אפילו הסיפורים הקצרים ממש במשימות הצד או בבניית העולם, הכל התחבר טוב יותר לפאזל אחד ברור ובהיר.
עם זאת ברוב הנתונים היבשים כמשחק ראגנרוק טוב יותר ובחלק מהדברים באופן משמעותי. מבחינת נטו הנאה דקה אחרי דקה בזמן המשחק עצמו - יותר נהנתי מראגנרוק.