אז בעצם השניים שהכי אהבו את המשחק הם זה שעשה מרתון TLOU עם כל התוכן הקיים, וזה שרץ על כל המשחק ביומיים. כלומר שני המשוגעים

.
אבל ברצינות, שמח לשמוע שככה עפת עליו. האמת שקשה לי לא להסכים עם כל מה שאמרת ברמה העקרונית - כלומר זה משחק מצוין עם ערכי הפקה פסיכיים, כתוב מצוין, מנסה לקחת את המדיום והסיפוריות שלו צעדים אמיתיים קדימה (הרחבתי על כך בזמן אמת כשסיימתי אותו), יש בו גיימפלי אדיר, אכן ההתגנבות בו נהדרת וממש לא מה שציפיתי שND יצליחו להרים ברמה כזו.
ההבדל הוא שאצלי יש את ה"אבל" הזה בסוף כל הדברים האלו, ואצלך אין.
לא אהבתי את המבנה של המשחק מבחינת החוויה שלך תוך כדי משחק, גם אם רעיונית אני יכול להבין ואפילו לאהוב, תאורתית, את מה שהם עשו. כל הקטעים עם אבי היו מבחנתי פילר מתמשך, לא אהבתי אותה בהתחלה וגם לא אהבתי אותה בסוף, גם אם היא צודקת, כדמות היא נשארה דמות שלא אהבתי.
כל הקטע הזה של both sides היה כל כך ברור בערך מהשנייה שהתחלת לשחק את אבי, ובתכלס לא נאמר או נעשה שם משהו מעבר לזה לאורך כל 15 שעות המשחק שעקבו, עד שחוזרים לשחק את אלי שוב לאפילוג.
כלומר כן יש לה סיפור, מגלים את הרקע שלה ויש בהחלט אירועים עם הצלקות וכל זה, החברים שלה וכו'.
אבל הסיפור שלה לא באמת עניין אותי כי היא כדמות אף פעם לא הפסיקה לעצבן אותי, וכל הקטע הבאמת מעניין שהמשחק ניסה לעשות עם both sides בסוף לא באמת התקדם לאנשהו מאז הרגע שהבנתי שהם עושים. הרגשתי שאני כל המשחק מהנהן לסיפור שניל חופר לי ועונה לו "כן, כן... both sides... כן, כן..." כשאני רק מחכה שזה יתפתח לאנשהו, וזה לא באמת קרה.
בסוף במשחק הזה יש שלושה סיפורים, יש את הסיפור של אלי, הסיפור של אבי, והקונספט המיוחד של both sides.
את הסיפור של אלי אהבתי באופן יחסי אבל אי אפשר להגיד שהוא היה מפותח או מלא כמו הסיפור במשחק הראשון, פשוט כי הוא רק חלק מסוים במשחק הזה.
הסיפור של אבי היה פשוט פילר מתסכל בעיניי, גם אם כתוב טוב ברמה הטכנית, רק בגלל שאף לא לרגע אחד היה באמת אכפת לי מכל אחת מהדמויות שהיו בסיפור שלה.
והקטע של both sides הוא רעיון מצוין ונסיון לקדם את המדיום שאפשר רק להוריד את הכובע בפניו, באופן העקרוני. בפועל, הרבה בגלל האורך והשומן המוגזם של המשחק הזה, גם הקונספט הזה יצא בסוף סוג של 'מוסר השכל' שאתה מבין די מהר במשחק ומאז צריך להנהנן לו כל כמה זמן בלי שזה מתפתח מעבר יותר מדי.