אני עם שניים.
The Rogue Prince of Persia:
ממש ממש עפתי עליו זה הסם החדש שלי. Dead cells תמיד נתן לי וויב של הנסיך הפרסי 1989 אבל אף פעם לא הצלחתי לשים את האצבע למה זה ככה,והנסיך הפרסי הזה כל כך מספק את הסחורה. הקרבות כל כך כייפים והמשחק כל כך רספונסיבי, הייתי אומר שהמערכת קרב רמה מתחת לDC אבל עדיין כייפי שנות אור ממשחקים מגושמים ונכים כמו Rogue Legacy שאף פעם יסלח לי אלוהים, לא הצלחתי להתחבר אליהם חרף השבחים כי הם מרגישים כל כך אייטים לשליטה.
מה שהכי העיף אותי בנסיך הפרסי החדש הזה? זה דווקא הפלטפורמה, או ליתר דיוק, כמה זה מרגיש לי משחק נסיך פרסי נטו, כל החבילה כולל הפלטפורמה וזו תחושה שמתחזקת ככל שאני מתקדם. כלומר, הפחד העיקר שלי היה שיוביסופט ייצאו זונה, וידביקו על המשחק הזה את השם "נסיך פרסי" ושהוא יהיה 99.9% קרבות בלי פלטפורמה מאתגרת. וזה ממש ממש ממש לא המצב. איזה כייף.
איזה באסה שאין לי סטים דק. אני כל לילה לפני השינה נרדם תוך כדי צפייה באליהו יוסיאן/יצחק בריק והייתי שמח להירדם עם המשחק הזה במקומם על איזו ניידת.
אבל זה באמת החיסרון היחידי. במיוחד שגם באסתטקיה ובמוזיקה המשחק מרגיש כל כך נסיך פרסי.
pokemon legends arceus : עוד משחק אדיר שלא ראיתי את זה בא. שיחקתי בpalworld כשהוא התפוצץ והוא לא העביר את הסחורה בלשון המעטה, אז אמרתי בוא נבדוק מה קורה עם פוקימון. בתור אחד שהוא פוקימון boomer= אהבתי וסיימתי רק את שני המשחקים הראשונים (והריימיקים שלהם) של פוקימון וכופר בקיומם של פוקימונים אחרים מעבר ל250 הראשונים.
הפתיע אותי כמה Game freak יצאו שאפתניים לשם שינוי במשחק הזה. דבר ראשון יש פאקינג עלילה! עלילה אמיתית. אמנם היא רק טיפה יותר בוגרת ורצינית מסדרת האנימה אבל זה עדיין תפס אותי, כי זה כל כך מרענן שיש במשחקים האלה עלילה ומטרה נורמלית ודמויות לדבר איתן. העובדה שהמשחק מתרחש בעבר הרחוק בלי טכנולוגיה מתקדמת שהאנשים לא יודעים כל כך מה הפוקימונים, וחלק מפחדים ושונאים מהם וחלק מתייחסים אליהם כמו ישויות קדושות נותן להם צ'אנס לספר משהו מעניין יותר לשם שינוי.
השאפתנות היא גם באיך שהעולם ה"סמי עולם פתוח" בנוי, המשחק מקוטע לbiomes ענקיים, במקום לעולם 1 שהוא seamless אבל הם באמת כל כך ענקיים שזה ממש לא מפריע לי, ולראות פתאום עולם כזה vast במשחק פוקימון, שפשוט יש בו פוקימונים ששורצים בכל פינה, ולכל אחד יש התנהגות שונה לגמרי מהשני,חלק יתקפו אותך אם רק ישמעו אותך זז שניה שאתה מתחבא בדשא ויהיו מסוגלים להרוג אותך די בקלות, וחלק חמודים וכל כך פאסיבים שבכלל לא יקלטו שתפסת אותם עד שזה יהיה מאוחר מדי

מעבר לזה? זה המשחק הכי נגוע ביוביסופטיות שנינטנדו/Game freak אי פעם הוציאו ואני מת על זה! (לא מאמין שכותב את זה) הטרוורסיה כל כך מהנה פה, בין אם אתה סתם הולך ברגל, או משתמש בפוקימון שלך בתור mount בין אם אתה רוכב על הפוקימון כמו סוס, או עף איתו בשמים או סתם משתמש בו כאילו הוא איזה אופנוע ים, זה מרגיש כל כך כייף שכל החרא היובסופטי פשוט כל ה300 משימות צד שהמסך מלא בהם אשכרה כייפיות בגלל זה.
לא זוכר מתי נהנהתי כל כך מטרוורסיה, ופשוט מההנאה הפשוטה שאני מתקרב למטרה שלי והdistance meter שלי מהobjective מתקטן לו מ50m ל1m.
סיימתי היום לצערי ואני עדיין בpost game depression כי נשארו רק משימות צד אעשה כמה ואעבור הלאה.
שאפו גיים פריק! תביאו את ההמשך! שמכוון לצערי לסוויץ 1
