במה אתם משחקים?

[Kazz]

גלאס, אתה לא מפנים שהבעיה היא אינה באתגר או בקושי של האוייבים בדרך לנקודת מותי. אין בעיה כזו ואין שום 'אימון על מכניקות'. לא, אני לא מגיע לבוס טוב יותר או משופר יותר. אני מגיע אליו אחרי ~2 דקות של chore סתמי.

מצויין שאני אחווה את התסכול של למות ברצף לבוס. ככה מחדדים טקטיקות. ככה התלונות יהיו רק לעצמי וככה לא מבזבזים לי את הזמן בין כל מוות בשביל ניווט חוזר באותם מסכים מוכרים שלא משרת אותי או את המשחק בדבר.
אם זה היה בוס שהמשחק לא היה מצפה שאלחם בו עם המצב הנוכחי של הדמות שלי, אז הוא היה נותן לי הודעה כזו. בדיוק כמו שנלחמתי בפעם הראשונה בבוס של ה Mantis, כשחזרתי לשם הם דאגו שתהיה דמות שתגיד לי פחות או יותר 'לא תכננו את הקרב שתוכל לנצח בו עם הציוד הנוכחי שלך, לך תעשה אפגרייד לחרב'.

--

אינטר, איך זה שונה מ HK כאשר אתה יכול לחזור לקרב בוס עם יותר בריאות, עם צ'ארמים שנותנים לך טווח ועוצמה יותר גדולה עם החרב, עם מגן מסתובב וכו'.

[InterAl]

ההבדל הוא ש-HK לא מתגמל כישלון, אתה מתחזק בזכות חקירה, פתרון פאזלים וחיסול אויבים. ברוגלייקים כמו האדס/dead cells אתה מתחזק סתם כי מתת... כלומר המשחק מתגמל כישלון. זה דבילי בעיניי. כלומר אני מבין למה זה שם, בעיקר כדי למתן את תחושת התסכול ולגרום לשחקן להרגיש שהוא מתקדם, אבל זה די חותר תחת כל הרעיון של אתגר והישגיות במשחקים.

[glass man]

קאז אני לא מדבר על המצב של הדמות שלך. אני מדבר עליך על הסקיל שלך כאדם בHK. שהסקיל שלך במשחק ישתפר אתה תנצח.
אתה יודע מה הרבה משחקים אחרים יעשו כדי למתן את התסכול שלך? הרבה מהם יורידו את רמת הקושי שלהם בלי לספר לך. יש משחקים שיהיו שקופים לגבי זה כמו רזידנט איוול 4 ויש כאלה שלא יגידו לך או שימצאו דרכים אחרות כמו שאינטר הדגים למנוע ממך את התסכול.

HK כנה איתך לפחות. כמו שאמרתי אתה מנסה לקצר את תהליך הלמידה. כל מה שלתת לך קוויק סייב ליד הבוס יעשה זה לתת לך תחושה כוזבת
של השגיות של "התקדמתי" אתה בעצם רוצה שהמשחק יטפח לך על השכם שהגעת לבוס והמשחק מתעקש לטפוח לך על השכם כשתהיה טוב מספיק לנצח את הבוס.


כל התסכול הזה מיותר בעיני כי ככל שתשב על המשחק הסקיל שלך (של קאז לא של הדמות) ישתפר. אתה לא שם לב לזה כי השיפורים הם קטנים יחסית, אבל הם קורים כל הזמן וחיסול האויבים זה מה שעושה את השיפורים האלה ככה זה עובד.

אם אתה רוצה משחקים שברגע שאתה מת הם משנים את הקושי שלהם דינאמית בלי שתבחין כדי שלא תרגיש תסכול, בבקשה לא חסר משחקים כאלה.

אבל הבעיה היא לא בHK אלא בסיפוק המהיר שאתה מחפש, אתה מחפש לדלג על תחושת הכישלון שהיא שלב הכרחי בכל שיפור ומתעצבן על המשחק שהוא לא נותן לך את הכלים לדלג על תחושת הכישלון.

תן לעצמך זמן עם המשחק הזה, תזכיר לעצמך שהדברים שמתסכלים אותך מתסכלים את כולם ו99% מהאנשים מרגישים ככה או שפשוט כמו שסטיק אמר אם זה לא בשבילך, אז גם אין בעיה.

אבל אם אתה שואל אותי אין בHK שום דבר שיצדיק את השימוש בציטים האלה ובקיצורים האלה אם תתן זמן למוח שלך להסתגל למשחק אתה תראה שאתה אוכל את המשחק הזה בלי מלח, הכל עניין של קוצר הרוח שלך להגיע לשלב הזה במהירות, וזה לא אשמת המשחק, ולא בעיה בעיצוב שלו, זה חוסר הסבלנות שלך.

[kririn]

חזרתי לשחק באוסף של mega man zero/zx
שזה 4 משחקים שיצאו לgba
ועוד שנים שיצאו לds

כבר סימתי את כל הסדרה הרגילה כולל 11
ואת כל סדרת x
אז זאת הסדרה האחרונה שנישאר לי בסדרה לסים
וכן סימתי בעבר הרחוק גם את לאגנד
ולא אני לא הולך לשחק בסדרת rpg של מגאמן ,אין לי סבלנות לזה

בכל מקרה בינתים סימתי את zero 1-2 ואני מתחיל את 3 היום
באוסף זה יחסית קל כי יש נקודות שמירה לאורך השלבים כאופציה
ואין יותר מידי מה להגיד בינתים ,לפחות במשחקים הראשונים
זה מאוד מזכיר את סדרת x ,רק שמשחקים עם zero
ובגלל שהנשק העיקרי זה חרב ולא אקדח ,זה גם קל יותר
למרות שיש עוד נשקים ,החרב זה העיקרי

אני משחק בגרסת הpc ,ועם יש סיבה שאני פחות ימליץ
ולדעתי זה הרבה יותר מתאים לסוויץ וגם אז בנידות
זה כי המשחקים האלו לא קיבלו רימיק
ככה שהגרפיקה לקוחה מהgba/ds
ושמגדילים את התמונה למסך גדול זה לא ניראה טוב
יש אומנם פילטרים אופציונלים וכמה אפשרויות גדול מסך
אבל זה נועד למסך קטן

זה לא כמו המגמנים הרגילים וx שתוכננו מראש למסך יחסית גדול
(רובם תוכננו למסכי טלוויזיה crt במקור )

בכל מקרה מי שאוהב את הסדרה ,ממליץ לקנות רק את גרסת הסוויץ
לי כבר יש בpc ,ואני משחק בגימפאד סאטורן usb
שלפחות לסדרת zero עובד מצוין
עוד לא הגעתי לzx

[Kazz]

אינטר, בכל זאת אתה יכול להגיע לקרב בוס ב HK עם יכולות ושדרוגים וגם שם לתהות כמה הניצחון שלך הוא סקיל לעומת ארסנל. וגם תמיד במשחקים האלה אתה אף פעם לא בטוח עם איזה סט יכולות המפתחים עיצבו את הקרב בוס ואם הצפייה היא שתנצח אותו עם מה שיש לך באותו רגע. ל HK כנראה יש גם בעיה באיזון כל היכולות האלה בקרבות בוס כי את אחד הקרבות ניצחתי ב cheesing קלאסי תודות לשילוב הצ'ארמים שהיה לי שהמפתחים כנראה לא לקחו בחשבון.

גלאס. אין בעיה בסקיל שלי. הפלא ופלא אני ממשיך להתקדם במשחק ולנצח קרבות בוס. אני לא צריך בזבוז של דקה בשיטוט חזרה כדי להשתפר. אין לדבר הזה תועלת. אין לזה תרומה. זה בזבוז זמן. זה מטלה סתמית. זה מינוס עיצובי במשחק. מצידי שהמשחק היה מחשיך לי את המסך ושם ספירה לאחור של חצי דקה שבסופה היה שם אותי במסך של לפני הגופה - זה עד כדי כך חסר ערך בשבילי.

[InterAl]

זה נכון, ולא רק לגבי HK אלא גם לגבי RPG ולמעשה לכל משחק עם אופי לא לינארי, אתה בד"כ יכול לחזק את הדמות שלך באמצעות חקירה והשלמת משימות צדדיות ולהפוך את המיין סטורי לקל. עדיין אין פה את המכניקה של תגמול כישלון.

[swym]

מקלדת הרבה יותר מדויקת, מהירה ופחות מעייפת את היד לדעתי. תסתכל על speedrunnners למשל, הרוב משחקים עם מקלדת.

דווקא גיימפאד הוא יותר ארגונומי ממקלדת לסשנים ארוכים, אבל אפילו בספידראנס זה מאד משתנה ממשחק למשחק, ויש בהחלט יתרונות לגיימפאד: בפלטפורמרים דו-מימדיים שמצריכים דיוק השליטה בגיימפאד נותנת לך לקפוץ בין אנלוגי לדיגיטלי בחלקים שונים של המשחק (באנלוגי יותר קשה לזגזג מצד לצד, אבל יותר נוח לשלוט ברמת הכוונון של הקפיצה למשל). ובמשחקים עם שליטה של יותר משני כפתורים, הגיימפאד פשוט מאפשר גישה מיידית טובה יותר לכפתורים: אגודל אחד נח לו בין 4 כפתורים ויכול ללחוץ על קומבינציה של שניים מהם בו זמנית בזמן שהאגודל השני שולט ב-4 כיווני תנועה (ועדיין נשארות לך 4 אצבעות נוספות כל הזמן על כפתורי הכתף), בעוד במקלדת אתה צריך להקריב שלוש אצבעות לשליטה בWASD ועוד לפחות שתיים ביד השניה בשביל נגישות מיידית ל-4 כפתורים.

אני חושב שדווקא במשחק כמו HK היתרון של הגיימפאד קצת פחות בא לידי ביטוי ממשחקים כמו אורי והיער, אבל איכשהו יצא שדווקא ב-HK שני שיאני הספידראן נכון להיום משחקים על גיימפאד בעוד באורי השיא הוא למיטב ידיעתי על מקלדת?

הקטע של השדרוגים אחרי המוות ברוגלייקס מרגיש לי קצת דבילי. אתה לא יכול לדעת אם סיימת את המשחק בזכות עצמך (סקיל) או סתם כי מתת מספיק פעמים והפכת overpowered באיזשהו שלב. קצת מגוחך שמשחק מתגמל כישלון במקום הצלחה, די מוציא את העוקץ מתחושת ההישג: סיימתי את המשחק כי אני גרוע, לא כי אני טוב. אבסורדי משהו.

אבל זה לא משהו שיחודי לרוגלייקים, וקיים בכל משחק עם גרינד ומערכת שדרוג דמות של RPG.
ברוגלייקים המכניקה הזו של "שדרוג אחרי המוות" היא בעצם מערכת Legacy, ורוגלייקים מאתגרים עושים כמה דברים כדי לוודא שמה שאתה מתאר לא יוכל לקרות: בין היתר currency שמתאפס אחרי כל ריצה, כך שאם לא שיחקת מספיק טוב בשביל לאסוף מספיק אז לא יהיה לדמות שלך איך להתחזק בריצה הבאה. וחוץ מזה המשחקים האלו בדרך כלל מציעים כמה דרגות של new game plus בשילוב עם אצ'יבמנטים כדי שמי שבאמת טוב ולא סתם עשה הרבה גרינד יוכל לנפנף בהם (ובלי קשר יסיים את המשחק הרבה הרבה יותר מהר).
בDead Cells למשל יש קפיצה משמעותית בדרישת הסקיל מהשחקן עצמו בין ריצה של 0BC ל-1BC, ובריצות מתקדמות יותר זה לא ישנה אם פתחת כל שדרוג קיים (מה שיקח לך חודשים אם תמשיך לנסות ולעשות farming על רמות קושי יותר נמוכות) - אתה עדיין תצטרך לדעת לשחק ברמה הגבוהה ביותר בשביל הcursed chests שהופכים ליותר ויותר נפוצים (כלומר לשחק בלי להיפגע בכלל לאורך רוב הריצה).

הדרך לשם אינה חלק מהקושי והאתגר והיא chore גרידא ולכן היא סתמית. היא לא משרתת את המשחק במאומה. אין לי מה להשתפר שם.

אם לא היתה החזרה הזו בדרך לבוס, אז היו פשוט עושים בוס יותר קשה שמצריך יותר זמן משחק ומגיע עם health bar יותר גדול. הרי זה כבר trope של משחקי מחשב שקרבות בוס כוללים שלושה שלבים שהמשמעותי שבהם הוא ה-final form, ואם לא היתה הדרך הזו לבוס אז כנראה שהיית מתלונן במקום זה על כך שהמשחק תמיד מכריח אותך לחזור על שני הforms הראשונים של הבוס שוב ושוב (למרות שהם כבר לא מאתגרים אותך) במקום לתרגל ישר את הform האחרון ולשנן אותו עד שיהיה לך מספיק מזל בשביל לעבור אותו.

ככה או ככה, הchore הזה בדרך לבוס הוא גם העונש שלך על כישלון והסיבה עבורך לרצות להשתפר ולהיזהר בפעם הבאה, וגם תמריץ עבורך לחפש דרכים חדשות שיקצרו את הדרך לבוס ויחסכו ממך חלק מהמסלול. זו פילוסופיית העיצוב של המשחקים האלו.

[InterAl]

גיימפד גרוע לסשנים ארוכים כי עצם ההחזקה בו מעייפת את היד. במקלדת הידיים שלך במצב מנוחה, בגיימפד הן במצב של תפיסה. תפיסה דורשת הפעלת כוח ומעייפת את היד לאורך זמן.
בנוגע לכפתורים - גם פה המקלדת מנצחת, פשוט כי אתה יכול להשתמש בכל האצבעות שלך, בעוד בגיימפד לפחות 2 אצבעות בכל יד מבוזבזות על להחזיק את הגיימפד עצמו. מקלדת מאפשרת לך לתקתק הרבה יותר מהר על כפתורים ביחס לגיימפד. בנוסף, הדיוק שהיא מאפשרת גבוה יותר, כי אתה יכול להקדיש לכל כפתור אצבע, בניגוד לגיימפד שבו האגודל הימני אחראי בלעדית ללחיצה על 4 כפתורי הפנים (והשמאלי על 4 כפתורי ה-dpad לעומת מקלדת שבה 3 אצבעות מוקדשות לחצים/wasd). אצבע פר כפתור תמיד עדיפה על פני אצבע פר 4 כפתורים.
לגבי שליטה אנלוגית לקפיצות - לא חושב שזה רלוונטי לרוב המשחקים, וממילא מי מזגזג בין dpad לאנלוגי באותו המשחק רק עבור קפיצה מסוימת? לא נתקלתי בדבר כזה עד היום.

לגבי רוגלייקים - שוב, הנקודה היא תגמול כישלון. עצם העיקרון הזה הוא בעייתי מאוד.

[Kazz]

הדרך לשם אינה חלק מהקושי והאתגר והיא chore גרידא ולכן היא סתמית. היא לא משרתת את המשחק במאומה. אין לי מה להשתפר שם.

אם לא היתה החזרה הזו בדרך לבוס, אז היו פשוט עושים בוס יותר קשה שמצריך יותר זמן משחק ומגיע עם health bar יותר גדול. הרי זה כבר trope של משחקי מחשב שקרבות בוס כוללים שלושה שלבים שהמשמעותי שבהם הוא ה-final form, ואם לא היתה הדרך הזו לבוס אז כנראה שהיית מתלונן במקום זה על כך שהמשחק תמיד מכריח אותך לחזור על שני הforms הראשונים של הבוס שוב ושוב (למרות שהם כבר לא מאתגרים אותך) במקום לתרגל ישר את הform האחרון ולשנן אותו עד שיהיה לך מספיק מזל בשביל לעבור אותו.

ככה או ככה, הchore הזה בדרך לבוס הוא גם העונש שלך על כישלון והסיבה עבורך לרצות להשתפר ולהיזהר בפעם הבאה, וגם תמריץ עבורך לחפש דרכים חדשות שיקצרו את הדרך לבוס ויחסכו ממך חלק מהמסלול. זו פילוסופיית העיצוב של המשחקים האלו.

למה צריך לעשות בוס קשה יותר..? כי השיטוט זה בעצם בזבוז זמן לרפד את המשחק (שממש לא צריך את זה) אז צריך להאריך את זמן הבוס? מה זה השטויות האלה. כבר התמודדתי עם בוס עם 2 forms ולא התלוננתי כשמתתי בשני והייתי צריך לעשות אותו מההתחלה. אז הנה.

הרצון שלי להשתפר הוא כי אני רוצה להמשיך במשחק ולנצח את הבוס ולהתקדם הלאה. באמת. השיטוט חסר הערך והתועלת לא עושה כלום חוץ מלבזבז זמן. לא צריך לעשות שמניות באוויר להצדיק פילוסופיית עיצוב פגומה. באמת, זה לא המשחק הלא-לינארי הראשון שקיים אי פעם ואפשר 'להעניש' או לדרבן בלי לבזבז לי את הזמן של השחקן ברוטינה של דקה-שתיים באיזור מוכר וידוע שלא מוסיפה כלום. ערך שלילי נטו.

מישהו רוצה להצדיק את אחד ממסכי המפה הכי גרועים שאי פעם חוויתי במשחק?

הצעתי איך אפשר לשפר את מערכת השמירה ולהשאיר אותה ברוח המשחק. ופשוט אפשר לשים נקודת שמירה קרובה יותר. זה לא מדע טילים. אני עכשיו עם המוד נהנה יותר מהמשחק ובלי לחבל בקושי ובאתגר. מקווה שזה משהו שהם יתייחסו אליו במשחק ההמשך ושיסתכלו על מה שנכון ולא על מה ש'נהוג'.

[InterAl]

התסכול הוא חלק מהעניין בז'אנר הזה. בדיוק כמו שברוגלייקים permadeath הוא חלק מהעניין. את כל הטיעונים שלך אפשר להחיל גם עליהם.

[glass man]

בקיצור קאז רוצה שישקרו לו כמו שנינטנדו עושה לפעמים.

במשחקי פייר אמבלם, המשחק משקר לך בעקביות בשביל לטפוח לך על האגו. נגיד שהם אומרים לך שהסיכוי שלך לפגוע באויב הוא 45 אחוז לאמיתו של דבר אחוז הפגיעה הוא משהו כמו 55 אחוז, כשהם אומרים שאחוז הפגיעה הוא 50 אחוז לאמיתו של דבר אחוז הפגיעה הוא 70% אחוז.

אם אני לא טועה XCOM 2 למשל עושה את זה בדיוק הפוך אחוז הפגיעה שהמשחק מציג לך הוא נמוך ממה שהוא בפועל.
שניהם משקרים לך, אבל פייר אמבלם מקל עליך ומזייף תחושת מתח.

[Kazz]

כי permadeath זה הלב של עיצוב המשחק (ולא סתם זה לרוב מצורף עם שלבים פרוצדוראליים ופתיחת יכולות ונשקים בחדשים בכל ראן).
ב HK זה פשוט עניין של להציב ספסל קרוב או רחוק יותר, ועובדה שיש בוסים קרובים יותר לנקודת שמירה. אני בספק רב שהם סימנו את ההיבט הזה כאחד העקרוניים בעיצוב המשחק (עובדה שזה מיותר ולא נותן דבר) ואם כן אז זו טעות בשיקול.

יש תסכול שנובע מעיצוב טוב ויש תסכול שנובע מעיצוב רע. המצב פה זה תסכול מעיצוב רע.

[InterAl]

זה לא עיצוב רע. באותה מידה כל משחק עם צ'קפוינטים רחוקים הוא בעל עיצוב רע... הוא לא. זה פשוט מעלה את ה-stakes של הפסד. דרכים אחרות גם לא חפות מבעיות (הפסד של משאבים בעקבות מוות קל לעקיפה ע"י יציאה מכוונת מהמשחק לפני המוות).

[glass man]

קאז נגיד שנכנסת עכשיו לטורניר או overwatch או שחמט או אפילו שש בש, ולרוע מזלך מולך בטורניר יש שחקן הרבה יותר טוב ממך, מה גם תתחיל להתעצבן על המפתחים?
זה מיותר, הרבה יותר מעשי זה להאמין בעצמך, לזכור שהבן אדם השנימיבן אדם כמוך ולנסות לא להתייחס אליו בכלל.

אתה מדבר פה על משחק סינגל, שבדקו אותו היטב בQA לפני שהמפתחים שלו שיחררו אותו הם ווידאו היטב שתהיה מסוגל לסיים אותו.
ואני אומר לך בוודאות כאחד ששיחק בHK (מי יכול להתנגד מרוב שה וא זול) קטן עליך לשחק בו כמו שהוא.

אני אפילו לא מבין מה הטעם לשחק איך שאתה משחק הרי באותה מידה אתה כבר יכול לצפות במישהו אחר משחק בו ביוטיוב או לשחק עם GOD mode.

מבחינתי לפחות, דווקא איך שאתה משחק היה מרגיש לי בזבוז זמן. זה כמו לשחק שחמט או XCOM ולהרשות לעצמך לעשות roll back שכבר עשית טעות.
אין פה משחק ברגע שאתה משחק בתנאים שלך, זו לפחות הרגשתי האישית.

[Kazz]

וואי גלאס, אולי תפנים כבר? חלאס לדבר על קושי או סקיל - זו לא הסוגייה. אז די לחזור על זה שוב ושוב. ברור שאני יכול לסיים את המשחק איך שהוא בנוי. מה שעוד ברור זה שהדרך החזרה למקום המוות חסרת ערך בשיט ולמעשה יש לה ערך שלילי. היא לא קשה, היא לא מאתגרת, היא כלום ושום דבר חוץ מאשר בזבוז הזמן. זה fast forward לקרדיטים.
'באותה מידה לצפות במישהו משחק' בגלל שאני שומר במסך הבוס כדי שאני לא אצטרך לבזבז דקה-שתיים מזמני? היסטרי.

יש מקרים שאני לא מסכים עם החלטיות עיצוביות אבל מבין מה הייתה המטרה של המפתחים ומה זה אמור לתרום. במקרה של HK אין לזה שום דבר מאשר בזבוז זמן ואפקט זניח עד לא קיים על 'עונש' למוות

--
אינטר, זה לא נכון להשוות את זה כך. אתה לא לוקח בחשבון איך המערכות של המשחק בנויות. משחק לינארי מול משחק לא-לינארי. משחק שמאפשר מעבר לנקודת היעד תוך התעלמות מאוייבים. יכולת להבריא את עצמך בכמעט כל רגע ובקלות לעומת אייטמים שפרושים בעולם המשחק. וכמובן ספציפית לגבי בוסים כמה רחוק משחק זורק אותך אחרי מוות.

במקרה של HK אין העלאה של stakes. יש פה העלאה של fluff. אם זו ההסתכלות של המפתח אז הוא שוגה - מינוס גדול לעומת רווח מינורי עד לא קיים. לא כל דבר שמעלה את ה stakes הוא בהכרח עיצוב טוב.

[InterAl]

יש העלאה של stakes כי אם תמות בדרך לגופה, תאבד את הכסף. עכשיו תטען שאפשר לגרום לשחקן לאבד פחות כסף, נגיד 10% ממה שהיה לו, בלי אפשרות להחזיר כלל. הבעיה היא ששחקנים לא אוהבים penalties כאלה. בנוסף לכסף, מאבדים גם קצת זמן. כמה קצת? 3-4 דקות במקרה הגרוע ביותר. לא רואה עם זה שום בעיה. כל משחק עם צ'קפוינטים עובד על אותו עיקרון, ובמקרה הזה זה אפילו חשוב יותר בגלל הסיכון בהפסד משאבים. כשאתה משחק עם המוד שלך, אתה חוסך זמן אבל גם מנטרל לגמרי את אלמנט הסיכון הכספי, שזה חלק ענק במשחקי סולסלייק. בקיצור, כמו שגלאס אמר, אתה משחק במשחק אחר עם חוקים אחרים ודי הוצאת את העוקץ מאחת המערכות המרכזיות שלו שאחראית לאלמנט הלחץ/ריגוש. בלעדיה, זה כבר לא אותו משחק.

[Laskin]

טוב אז HADES זו ההתמכרות החדשה שלי. כמה שבא לי כל הזמן לחזור אליו... הרבה זמן לא הרגשתי ככה, ואף פעם לא הרגשתי ככה במשחק בז'אנר הזה.
לא משנה מה אתם אוהבים - לפחות תנו לו צ'אנס.

[Baba Yaga]

התחלתי בשבת את remnant from the ashes, כמובן בזכות אפיק כי כנראה שלא הייתי חושב לרכוש אותו בעצמי, במיוחד עם הבקלוג העצום שלי וסייבר פאנק באופק.
יש לי יחסי אהבה שנאה עם משחקי סולס לייק, אני לא גיימר שאוהב רמות קושי פסיכיות אבל אני מת על האווירה "האפלה" של המשחקים האלה, את DS3 למשל סיימתי אחרי שירקתי דם והשתמשתי במודים של שמירות.
רמנאנט הוא משחק סולס לייט: יש לו רמות קושי, יש לו טוטרייל וכאשר את מת המשאבים שלך לא מתאפסים אבל חוץ מזה, הוא מתנהג ומרגיש כמו כל משחק סולס עם בונוס של כלי ירייה ולא רק נשקים קלסיים. אני מאמין שסיימתי את הרבע/ שליש הראשון שלו ואני נהנה מכל רגע, על רמת קושי מדיום הוא מאתגר בדיוק ברמה הנכונה בשבילי, האויביים מטרידים ברמה הנכונה וכיף לחקור את העולם ולגלות את מה שמסתתר בו.
יש לו בונוס נוסף שהמשחק מעצב את השלבים בצורה רנדומלית לפי רמת הקושי והקלאס שאתה בוחר בתחילת המשחק אז אני מאמין שאני יחזור אליו לסיבוב נוסף על רמת קושי גבוהה יותר בעתיד.
החיסרון העיקרי שלו שעם כל העיצוב המושקע שלו, גראפית הוא נראה כמו משחק של דור קודם, אני מאמין שלאור ההצלחה שלו המשחקים הבאים שלהם יהיה להם מספיק משאבים לשפר את האספקט הזה של המשחק.
למי שאוהב את הזאנר מומלץ בחום.

[Stick]

יש לי אותו גם כן בזכות אפיק, והוא בהחלט נראה מספיק מעניין כדי להיות תמיד 'ליד' מה שבא לי לשחק, אבל דווקא השלבים הרנדומליים מורידים לי ממנו.
בסוף מה שאני אוהב במשחקי סולס הוא עיצוב השלבים והעולם שלהם, לא שאין עוד אספקטים, אבל זה אספקט קריטי. בלאדבורן לדוגמה הוא משחק סולס שמאוד אהבתי (אם כי הוא אפילו לא בטופ 3 משחקי FS שלי, להבדיל מרשימות של אנשים רבים), אבל את המבוכים הרנדומליים שלו לא סבלתי ולמעשה אף פעם לא נכנסתי לעומק המוד הזה.

[swiss-the-engine]

מסכים מאוד. הרגשת ה״מקום״ בדארקסולס3 היא משהו שלא זכור לי ממשחק אחר.

[DrKeo]

כן, הרגשת המקום מעולה אצל פרום למרות שאני חייב לציין שהיא פחות מודגשת בסיקרו, לפחות זה איך שאני הרגשתי כששחקתי בו.

[kririn]

באוסף של מגה מאן זירו הגעתי לבוס האחרון
של זירו 4 ,אחרי 2 ניסיונות שבניסיון השני עברתי
את החלק הראשון מתוך שנים ,החלטתי לוותר

אני יכול לעבור אחרי כמה ניסיונות
זאת רמה קלה ורק צריך לזכור את המסלול של הבוס
אבל מעצבן אותי שאין צאק פוינט בין השלב הראשון לשני
זה מצריך כל פעם להתחיל מהחלק הראשון שלוקח כמה דקות
רק להגיע לחלק השני
צריך גם לתזמן שימוש במכלי ph ,בין שני החלקים ,ופשוט אין לי סבלנות לזה
חבל לי לבזבז חצי שעה או יותר ללמוד את הבוס עד שאני יצליח לעבור
גם לפני זה כמו ברוב משחקי מגה מאן ,היה לי 8 בוסים לעבור
אחד אחרי השני

בכל מקרה אני ימשיך לסדרת זירו xl ,שם יש שני משחקים
שבמקור יצאו לנינטנדו ds

[Death_119]

רכשתי לאחרונה Xbox Game Pass Ultimate, פשוט מדהים, מרוב התלהבות התחלתי כמה משחקים במקביל - משחק שוב Halo wars הראשון, Gears Tactics ומנסה לסיים את Pillars of eternity על הפיסי, על האקסבוקס התחלתי את Halo 2 ועל הפס4 משחק בControl שאני לא מצליח כל כך להתחבר איליו, אבל אסיים אותו בכל זאת.

[Uncle Pey'j]

הקמפיין של היילו 2 מאוד בעייתי מבחינתי,יש בו encounter design כל כך גרוע בחלק מהמשימות שברמות הקושי הגבוהות כמעט פרשתי ממנו.

[swym]

כי permadeath זה הלב של עיצוב המשחק (ולא סתם זה לרוב מצורף עם שלבים פרוצדוראליים ופתיחת יכולות ונשקים בחדשים בכל ראן).
ב HK זה פשוט עניין של להציב ספסל קרוב או רחוק יותר, ועובדה שיש בוסים קרובים יותר לנקודת שמירה. אני בספק רב שהם סימנו את ההיבט הזה כאחד העקרוניים בעיצוב המשחק (עובדה שזה מיותר ולא נותן דבר) ואם כן אז זו טעות בשיקול.

ההצבה הזו נקודות שמירה שהן לפעמים מרוחקות מהבוס (או מסתם קרב כלשהו), יחד עם אובדן של משהו משמעותי שצברת אבל כזה שאתה יכול לבחור ולנסות להשיג בחזרה - זה בדיוק הלב של עיצוב המשחקים האלו.
יכול להיות שאתה לא אוהב את הלב הזה או חושב שהוא עיצוב פחות נחות לאופציות אחרות (כמו שלמשל עיצוב משחק FPS סביב health packs הוא פחות מוצלח מבריאות מתחדשת), אבל בלי הלב הזה המשחק עצמו לא יהיה מאוזן יותר בשום צורה. זה כמו שמשחק מגה-מן יאפשר לך לנסות שוב ושוב את הבוס בלי הצורך לחזור על כל השלב, כמו שמשחק קונטרה לא יגביל אותך בכמות הפסילות, או כמו שמשחק רוגלייק יאפשר לך לשמור על מה שצברת מסיבוב לסיבוב - זה בהחלט אפשרי, אבל זה פשוט יוביל למשחק עם לב שונה. ויותר מזה, ליישם את זה על משחק קיים ישבור לחלוטין את כל רמת האתגר של המשחק וצריך יהיה לתכנן אותו מחדש.

גיימפד גרוע לסשנים ארוכים כי עצם ההחזקה בו מעייפת את היד. במקלדת הידיים שלך במצב מנוחה, בגיימפד הן במצב של תפיסה. תפיסה דורשת הפעלת כוח ומעייפת את היד לאורך זמן.
בנוגע לכפתורים - גם פה המקלדת מנצחת, פשוט כי אתה יכול להשתמש בכל האצבעות שלך, בעוד בגיימפד לפחות 2 אצבעות בכל יד מבוזבזות על להחזיק את הגיימפד עצמו. מקלדת מאפשרת לך לתקתק הרבה יותר מהר על כפתורים ביחס לגיימפד. בנוסף, הדיוק שהיא מאפשרת גבוה יותר, כי אתה יכול להקדיש לכל כפתור אצבע, בניגוד לגיימפד שבו האגודל הימני אחראי בלעדית ללחיצה על 4 כפתורי הפנים (והשמאלי על 4 כפתורי ה-dpad לעומת מקלדת שבה 3 אצבעות מוקדשות לחצים/wasd). אצבע פר כפתור תמיד עדיפה על פני אצבע פר 4 כפתורים.
לגבי שליטה אנלוגית לקפיצות - לא חושב שזה רלוונטי לרוב המשחקים, וממילא מי מזגזג בין dpad לאנלוגי באותו המשחק רק עבור קפיצה מסוימת? לא נתקלתי בדבר כזה עד היום.
לגבי רוגלייקים - שוב, הנקודה היא תגמול כישלון. עצם העיקרון הזה הוא בעייתי מאוד.

במשחק מקלדת הידיים לעולם לא במצב מנוחה - הן במצב של עיוות תמידי שמביא איתו שלל תופעות לוואי רפואיות מתועדות. וזה כי מקלדת מעולם לא היתה מוצר שנבנה ארגונומית עבור שימוש ממושך במשחק שמצריך רק חלק קטן ושולי מכמות הכפתורים עליה - זה פשוט מוצר נגרר מימי מכונות הכתיבה ונבנה על בסיס אילוצים שכבר לא קיימים כיום.
גיימפאד הוא בדיוק ההיפך מזה: אתה יכול להחזיק את הידיים באוויר, להניח אותן על הברכיים, לעבור ממצב עמידה לישיבה לשכיבה ובלי שתהיה לכך שום השפעה על היכולת שלך להגיע בצורה נוחה לכל הכפתורים. בני אדם מורגלים אבולוציונית במצב של תפיסה עוד מאז ימי הציידים-מלקטים ועד ימי האחיזה בהגה - כך שהיד הרבה פחות מתעייפת מאשר כשהיא מונחת בשיפוע לא טבעי. גיימפאדים נבנו במקביל להתקדמות של תעשיית המשחקים ולא רק שהם עוצבו בצורה מושלמת עבור שליטה במשחקי קונסולה, אלא שהמשחקים האלו עוצבו בצורה מושלמת עבורים.

זה נכון שמקלדת, על אף המבנה הלא ארגונומי שלה, מותאמת לשימושים מאד צרים של הקלדה. ולכן אין ספק שבמשחק שאכן מצריך ממך לתקתק על 60 או יותר כפתורים שונים או סתם ללחוץ על 10 כפתורים בו זמנית - שם בהחלט יהיה לה יתרון. הקטע הוא שפשוט אין משחקים כאלו מלבד אולי Typing of the Dead ודומיהם, כך שפה היתרון נגמר. במשחקים שבהם הקומבואים מסתכמים בלחיצה על שניים-שלושה כפתורים בו זמנית, וכמות הכפתורים הכוללת מלבד שליטת התנועה מסתכמת במספר חד ספרתי? פה היתרונות המשמעותיים של הגיימפאד נכנסים לתמונה, גם ארגונומית וגם כאמצעי שליטה.

לגבי רוגלייקים - אתה ממש לא מתוגמל על הכישלון, כי שחקן שלא יכשל עדיין יתקדם יותר מהר ויותר טוב במשחק - אתה פשוט נענש קצת פחות. זה קצת כמו שמשחקי סולסלייק לא מענישים אותך לגמרי אחרי מוות בודד.