במה אתם משחקים?

[InterAl]

סיימתי את death stranding. העלילה שלו גורמת לזאת של מטאל גיר להיראות כמעט שפויה. בגדול, לא לגמרי יודע מה אני חושב עליו, זה משחק קצת קשה לעיכול. העלילה דווקא יחסית ברורה - המשחק זורק אותך למים די מהר, אבל עם הזמן דברים מוסברים פחות או יותר ואפשר להבין מה קורה, גם אם רמת ההזייה מרקיעה שחקים. יש המון ממבו ג'מבו עלילתי, בכמויות. המון שיט על טבעי (אני פחות אוהב). אבל העולם, האווירה, הסאונד, הגרפיקה, רמת הליטוש, הקאטסינים - עשויים מצוין. הגיימפליי לא משהו לדעתי, אבל הוא לא 100% סימולטור הליכה כמו שחלק טוענים. הוא שילוב של סימולטור הליכה/נהיגה + התגנבות + יריות (במשקל של 70/20/10% בערך), והאמת שיש כמה שלבי אקשן לא קלים בכלל (על רמת הקושי האחרונה), אם כי רוב המשחק לא מאוד מאתגר. הסוף ממש עוצמתי, ברמות של ביושוק אינפיניט אפילו, אבל שוב, עם המון ממבו ג'מבו. הקאטסינים עשויים מצוין, אבל זה לא מטאל גיר, רוב הקאטסינים מורכבים משיחות ולא מקטעי אקשן. יש יחסית מעט קטעי אקשן בקאטסינים ובמשחק בכלל. בסה"כ אני חושב שזה משחק חובה למעריצי קוג'ימה, אבל דורש המון סבלנות. מה שבטוח, הוא לא מתאים לכל אחד ולכן אני מתקשה להמליץ עליו באופן כללי.

[Kazz]

יצא לך פעם להגיע לסוג קרב בוס, ותחזיק חזק, הוא היה לך יותר קל או יותר קצר מבוסים אחרים? העיקרון העיצובי הוא מאד פשוט: לא כל הבוסים מאתגרים באותה המידה.

בוודאי. כי בין קרב בוס אחד לשני קיבלתי עוד יכולות. כי שידרגתי את החרב. כי את הבוס הבא ספציפית היה קל לי יותר לקרוא ולהגיב אליו. כי ציוות הצ'ארמים היה יעיל יותר נגדו.
לא, קרבות בוסים לא קלים או קשים יותר בגלל הדרך הסתמית ולפרוטוקול-בלבד שאני נאלץ לעשות. לא, אני לא עושה 'חשבון נפש' כתוצאה מההליכה הזו.

פשוט מצחיק אותי נורא שמגיבים פה ניסו להציב את 'הדרך שצריך לעשות חזרה לבוס' כאיזה עיקרון עיצובי חשוב ומרכזי שעליו מבוסס המשחק כשהם יודעים שיש בוסים שזה לא תקף אליהם. אין עקביות. זה אומר שזה לא עיקרון. זה לא משחק תפקיד עיקרי. זו מטלה סתמית שההשפעה החיובית שלה זניחה, וההשפעה השלילית שלה לא מבוטלת.

אז אחרי שהפנמת את העיקרון שנקרא "האתגר במשחק הוא לא קבוע, ומשחקים (טובים) משחקים עם רמת האתגר כך שלפעמים זה יהיה קל יותר ולפעמים פחות" (לקטע הזה שאתה מכנה בטעות "חוסר עקביות" קוראים בעיצוב משחקים flow - והוא כשלעצמו עיקרון), נראה לי שאתה יכול להסיק שזה תקף גם למסלול שאתה עובר בדרך לבוס במשחקי soulslike: לפעמים תצטרך לעבור מסלול קצת יותר ארוך, ולפעמים מסלול יותר קצר (או שתמצא קיצור דרך שיוביל אותך לאחד כזה), ולפעמים בכלל לא - וכך תוכל להשתפשף על הבוס כאוות נפשך בלי דברים שמפריעים לך לעשות brute force עד שבמקרה תעבור אותו.
מה שכן, אני חייב להגיד שעל פניו נשמע שאתה כן עושה חשבון נפש מאד רציני מההליכה הזו... מתישהו אולי אתה תפנים ש"השפעה שלילית" זה גם עיקרון מנחה וחשוב בעיצוב משחקים, ע"ע Negative feedback.

לא. למסלול שאני עובר בדרך לבוס אין השפעה על האתגר והקושי של הקרב. זה לא חלק מהקרב, זה לא חלק מהאתגר - זה פשוט שטח שאני צריך לכסות כל פעם.

מה הבעיה להבין?
אם אני מחליט שאני עכשיו הולך לעשות את קרב בוס X עד שאנצח אותו אז לדרך (החרושה כבר) שאני צריך לעשות בחזרה כל פעם אין אתגר, אין משמעות ואין תועלת. זה נהפך להיות אקדמי בלבד (בעיקר בגלל שאיך מערכת הבריאות עובדת) ולכן זה מיותר. זה בול המקבילה של fast forward. שהמשחק פשוט יחשיך את המסך ל20 שניות וישים אותי בקרב.

יש החלטות עיצוביות שאני לא מסכים איתן או חושב שאינן מוצלחות אבל מבין מה עומד מאחוריהן ומה הן מנסות לעשות. לא כך הדבר ב HK בתרחיש שתיארתי.

להציג את את הטיעון שאתה ואחרים הציגו שמדובר בעקרון מרכזי ועמוד תווך בעיצוב המשחק התברר לא כטיעון אלא כהטעייה שלא עולה בקנה אחד עם החלטות המפתחים בסוגי בוסים אחרים.

ותפסיק לדבר על brute force למען השם. זה עוד סיבה שהטיעון שלך כושל. שחקנים משתפשפים, מסתגלים ומשתפרים בקרבות בוסים כשהם משחקים נגד הבוסים (מפתיע נכון?). אתה משחק, אתה מת, אתה עושה התאמות, אתה משחק שוב. הדרך המיותרת שאני עושה בין נסיונות אינה חלק מזה.

[InterAl]

אני חושב שגם from מסכימים עם הטיעונים של קאז, כי עובדתית הם צמצמו דרסטית את מרחק הצ'קפוינטים לחדרי הבוס בסקירו וב-dlc של ds3.

[DrKeo]

סיימתי את death stranding. העלילה שלו גורמת לזאת של מטאל גיר להיראות כמעט שפויה. בגדול, לא לגמרי יודע מה אני חושב עליו, זה משחק קצת קשה לעיכול. העלילה דווקא יחסית ברורה - המשחק זורק אותך למים די מהר, אבל עם הזמן דברים מוסברים פחות או יותר ואפשר להבין מה קורה, גם אם רמת ההזייה מרקיעה שחקים. יש המון ממבו ג'מבו עלילתי, בכמויות. המון שיט על טבעי (אני פחות אוהב). אבל העולם, האווירה, הסאונד, הגרפיקה, רמת הליטוש, הקאטסינים - עשויים מצוין. הגיימפליי לא משהו לדעתי, אבל הוא לא 100% סימולטור הליכה כמו שחלק טוענים. הוא שילוב של סימולטור הליכה/נהיגה + התגנבות + יריות (במשקל של 70/20/10% בערך), והאמת שיש כמה שלבי אקשן לא קלים בכלל (על רמת הקושי האחרונה), אם כי רוב המשחק לא מאוד מאתגר. הסוף ממש עוצמתי, ברמות של ביושוק אינפיניט אפילו, אבל שוב, עם המון ממבו ג'מבו. הקאטסינים עשויים מצוין, אבל זה לא מטאל גיר, רוב הקאטסינים מורכבים משיחות ולא מקטעי אקשן. יש יחסית מעט קטעי אקשן בקאטסינים ובמשחק בכלל. בסה"כ אני חושב שזה משחק חובה למעריצי קוג'ימה, אבל דורש המון סבלנות. מה שבטוח, הוא לא מתאים לכל אחד ולכן אני מתקשה להמליץ עליו באופן כללי.

האמת שעשית לי חשק לצלול חזרה. לא שחקתי בכלום כבר חודשים אבל יש לי חשק עז לחזור ל-DS.

[Stick]

לא בדיוק קשור אבל כהערת צד אפשר להגיד שמשחקי סולס גם הלכו וצמצמו את עיצוב העולם המעגלי, את פתיחת דרכי הקיצור, ובכלל את החיבוריות שבין שלב לשלב בתוך העולם, דבר שגם נגע במיקום המדורות.
בהתחשב בעובדה שאלו מהמאפיינים הכי אהובים של דארק סולס הראשון ואחת הסיבות שהוא גם היום בראש הרשימה של המון שחקנים, אני מניח שיש עוד הסברים.
כמו, לדוגמה, השוואה בין משחקים שהיו הבייבי של מיאזאקי והוא עבד עליהם ישירות (דימון ודארק סולס 1, בלאדבורן), לבין המשחקים האחרים שהוא לא היה כל הזמן בראש הפיתוח הפעיל (הוא בכל זאת הנשיא מאז 2009 אז יש לו נגיעה בהכל, אבל באחרים הוא היה משמעותית פחות פעיל).
אני מניח שענייני זמן ותקציב גם כן קשורים לעובדה הזו, הרי הרבה יותר קל לשים צקפוינט בכניסה לכל בוס ולדעת שהכל עובד, מאשר לתכנן עולם רציף ומעגלי עם צקפוינטים מוצלחים בנקודות מפתח אחרות, זה דבר שצריך לעבוד עליו הרבה יותר.
אין לי שום פרט רשמי אבל משתי העובדות האלו אולי אפשר גם להניח שיש קשר מסוים בין גודל ותקציב הפרויקט, ובין מידת המוערבות של מיאזאקי.
בקיצור אני לא אופתע בכלל אם אלדן רינג, שהוא הבייבי הבא של מיאזאקי לראשונה מאז בלאדבורן, יחזור לעיצוב שיותר מזכיר את אותו בלאדבורן ודארק סולס הראשון. נחכה ונראה.

[Kazz]

וכל זה לא קשור ל HK כי מפתחים צריכים להיות חכמים יותר במניע שלהם מאחורי החלטות עיצוב מאשר 'כי ככה זה במשחקים אחרים'. ואם הם עושים שמירה לפני קרב לבוסים של dream nail אז אין פה עיקרון עיצובי שלא מאפשר שמירה קרובה יותר לכל הבוסים. פשוט שמים ספסלון במרחק מסך או שניים.

[glass man]

הם לא מסכימים עם קאז הם פשוט רוצים את הכסף של קאז ויודעים שהוא לא יקנה את המשחק אם הם לא יתקפלו לדרישותיו.

[Kazz]

כן, זה מסביר את השוני באופן השמירות במשחק המקורי עצמו..

[InterAl]

סיימתי את death stranding. העלילה שלו גורמת לזאת של מטאל גיר להיראות כמעט שפויה. בגדול, לא לגמרי יודע מה אני חושב עליו, זה משחק קצת קשה לעיכול. העלילה דווקא יחסית ברורה - המשחק זורק אותך למים די מהר, אבל עם הזמן דברים מוסברים פחות או יותר ואפשר להבין מה קורה, גם אם רמת ההזייה מרקיעה שחקים. יש המון ממבו ג'מבו עלילתי, בכמויות. המון שיט על טבעי (אני פחות אוהב). אבל העולם, האווירה, הסאונד, הגרפיקה, רמת הליטוש, הקאטסינים - עשויים מצוין. הגיימפליי לא משהו לדעתי, אבל הוא לא 100% סימולטור הליכה כמו שחלק טוענים. הוא שילוב של סימולטור הליכה/נהיגה + התגנבות + יריות (במשקל של 70/20/10% בערך), והאמת שיש כמה שלבי אקשן לא קלים בכלל (על רמת הקושי האחרונה), אם כי רוב המשחק לא מאוד מאתגר. הסוף ממש עוצמתי, ברמות של ביושוק אינפיניט אפילו, אבל שוב, עם המון ממבו ג'מבו. הקאטסינים עשויים מצוין, אבל זה לא מטאל גיר, רוב הקאטסינים מורכבים משיחות ולא מקטעי אקשן. יש יחסית מעט קטעי אקשן בקאטסינים ובמשחק בכלל. בסה"כ אני חושב שזה משחק חובה למעריצי קוג'ימה, אבל דורש המון סבלנות. מה שבטוח, הוא לא מתאים לכל אחד ולכן אני מתקשה להמליץ עליו באופן כללי.

האמת שעשית לי חשק לצלול חזרה. לא שחקתי בכלום כבר חודשים אבל יש לי חשק עז לחזור ל-DS.

האמת שרוב המשימות די קצרות, בין 10-20 דקות, וגם אפשר לשמור באמצע שלהן בד"כ. כלומר אפשר להתקדם במשחק גם אם אין לך הרבה זמן פנוי לסשן ארוך.

[DrKeo]

כן, אני צריך להתחיל לתת פוש בצורה הזאת. יקח לי הרבה זמן לסיים אבל נראה לי שזה שווה את זה.

[glass man]

כן, זה מסביר את השוני באופן השמירות במשחק המקורי עצמו..

מה שאתה לא מבין או לא רוצה להבין זה שאתה לא יכול לקבוע לעצמך מה מכניקה לגיטימית במשחק ומה לא... כלומר אתה יכול ..

אבל אל תתפלא למה אני וסווים מגלגלים עינים.

אני יכול להחליט מחר שכל מי שמשתמש בthrow בSF הוא רמאי
ושרק מי שמשתמש בקומבואים ארוכים הוא לגיטימי.

אבל אז אני לא משחק סטריט פייטר אלא אני משחק משחק דמיוני שהמצאתי לעצמי בראש.

בעיני זה או שמקבלים משחק כמו שהוא או שפשוט פורשים ממנו ונפרדים כידידים חבל על התסכול.

כמובן שאתה רשאי להמשיך לשחק ולהתלונן ולהציע הצעות שיפור עד מחר, אין פה סתימת פיות אולי אפילו הרעיונות שלך יהיו מעניינים.

אבל צפה מראש שאנשים יבואו משוכנעים בעמדותיהם כמו שאתה מתבצר בעמדתך

[Kazz]

לא עניין של לגיטימי או לא. עניין של מכניקה פגומה/טעונת שיפור או לא. עניין של יחס תרומה/עול של מכניקה על המשחק. אתה יודע, הדבר הזה שקוראים לו ניתוח וביקורת.
מה זה 'לקבל את המשחק כמו שהוא'? אז מישהו לא יכול לסיים משחק ולתת לו ציון 6? כי אם הוא נתן לו 6 אז הוא חושב שהמשחק פגום ושהיה צריך לעשות שם דברים אחרת.

כל ההבדל פה הוא שיש לי אפשרות לאכוף דברים אחרת. המפתחים צריכים להודות על האפשרות הזו של כלי מודינג לשפר ולהגדיל את ההנאה של השחקן מהמוצר שלהם. ואני בטוח שהם שמחים שאני עושה את זה אם זה אומר שזה מגביר את הסיכוי שלי להתקדם במשחק ולהנות ממה שהם עבדו עליו ומהחוזקות שלו. האם הייתי עובר את 30 שעות המשחק כבר בלי היכולת לשמור? אני לא חושב.

האם זה אומר שאני שומר אחרי כל מעבר מסך? לא. האם לפעמים אני מתמהמה בלחיצה על טעינה ומת בקרב בוס וצריך לעשות את הדרך חזרה כ'דת משה וישראל'? כן.

אם מישהו רוצה להתבצר בעמדה, אז לפחות שזו לא תהיה עמדה שהמשחק עצמו לא מתבצר בה וסותר בסוגי קרבות אחרים.

[glass man]

אני אגיד לך מה ההבדל בין מה שאתה עושה לביקורת (לפי דעתי )
מה שאתה עושה זה כאילו שהיית הולך להצגה (נו נגיד, שהיית הולך) על מלחמת העולם ה2 והיית מתחיל להעיר לשחקנים, היי זה בכלל לא אמין, הרוסים לא התהגו ככה במלחמה. "אתם משחקים ממש גרוע וכו'"

גם אם השחקנים היו מתנצלים ומתקנים את ההצגה On the fly לפי הביקורת שלך, אז זה כבר היה אבוד כי שברת את הקיר הרביעי
והכל הלך לפח, אתה כבר לא תהנה מההצגה בכל מקרה.

זה מה שאתה עושה עם המשחק הזה זה לא שיש לך ביקורת (דבר לגיטימי ) אתה גם מיישם את הביקורת שלך על המשחק ומתקן אותו בעצמך. לא ברור לי איך אפשר להינות ממשחק ככה, משחק ברמה הכי בסיסית צריך להיות הסכם לא כתוב בינך לבין המפתח
שהוא זורק עליך אתגרים ואתה מנסה לעבור אותם.

אתה יכול להעביר עליו ביקורת אבל למה לשנות את כל המשחק אתה מפסיד ככה כל כך הרבה ניואנסים של המשחק שהמפתחים התכוונו שתעבור.

אני למשל שונא, שונא שונא, משחקים שמעודדים דפנסיביות במקום אגרסביות. בגלל זה אני לא אוהב דארק סולס ומעדיף בלאדבורן נגיד, כי שם המשחק מעודד אותך להיות התקפי וגם מתגמל אותך (בשחזור החיים שלך) אם אתה אגרסבי.

אז בגלל שאני שונא משחקים דיפנסיבים אני אשנה את דארק סולס? לא כנראה שזה לא בשבילי.
או נגיד שאני נתקל בSF5 בשחקן דפנסיבי? ברור שאני מקלל אותו ואני לא מבין למה הוא בכלל משחק משחק הגנתי משעמם שהוא רק חוסם כל היום עד שהוא מחכה שאני אגמור אותו לאט לאט.

אבל מה יעזור לי לשנות את המשחקים לפי הגחמות שלי? בדארק סולס עדיף לי פשוט לא לשחק, ובSF שאני נתקל בשחקן כזה אני אומר ברוך שפטרנו שזה נגמר.

אבל אני לא הולך ומשנה את המשחקים לחוקים משלי.

במיוחד שאתה לפעמים משחק את HK כמו שצריך מדי פעם אז בכלל לא ברור למה אתה צריך את הצ'יטים האלה.
הביקורת ? לגיטימית לחלוטין אבל פשוט לא ברור לי למה ליישם אותה בעצמך.

[swiss-the-engine]

סיימתי act ראשון בגירס טקטיקס. לא יודע עדיין מה אני חושב על המשחק אבל אני בטוח ממליץ לחובבי אקסקום... יש פה כמה שינויים מהותיים מה פורמולה שלהם וזה נראה לי סך הכל טוב. נראה מה אחשוב בסוף.

[bling]

סיימתי את death stranding. העלילה שלו גורמת לזאת של מטאל גיר להיראות כמעט שפויה. בגדול, לא לגמרי יודע מה אני חושב עליו, זה משחק קצת קשה לעיכול. העלילה דווקא יחסית ברורה - המשחק זורק אותך למים די מהר, אבל עם הזמן דברים מוסברים פחות או יותר ואפשר להבין מה קורה, גם אם רמת ההזייה מרקיעה שחקים. יש המון ממבו ג'מבו עלילתי, בכמויות. המון שיט על טבעי (אני פחות אוהב). אבל העולם, האווירה, הסאונד, הגרפיקה, רמת הליטוש, הקאטסינים - עשויים מצוין. הגיימפליי לא משהו לדעתי, אבל הוא לא 100% סימולטור הליכה כמו שחלק טוענים. הוא שילוב של סימולטור הליכה/נהיגה + התגנבות + יריות (במשקל של 70/20/10% בערך), והאמת שיש כמה שלבי אקשן לא קלים בכלל (על רמת הקושי האחרונה), אם כי רוב המשחק לא מאוד מאתגר. הסוף ממש עוצמתי, ברמות של ביושוק אינפיניט אפילו, אבל שוב, עם המון ממבו ג'מבו. הקאטסינים עשויים מצוין, אבל זה לא מטאל גיר, רוב הקאטסינים מורכבים משיחות ולא מקטעי אקשן. יש יחסית מעט קטעי אקשן בקאטסינים ובמשחק בכלל. בסה"כ אני חושב שזה משחק חובה למעריצי קוג'ימה, אבל דורש המון סבלנות. מה שבטוח, הוא לא מתאים לכל אחד ולכן אני מתקשה להמליץ עליו באופן כללי.

מפתיע אותי שאהבת משחק שאתה מעיד עליו שהגיימפליי שלו לא משהו, תמיד חשבתי שמבחינתך גיימפליי זו עדיפות עליונה ושפחות אכפת לך מהמסביב, בטח שגם את המסביב אתה מגדיר כממבו ג׳אמבו טיפוסי של קוג׳ימה. אז מה בעצם עושה את המשחק לחובה עבור אוהבי קוג׳ימה? האווירה?

לא שאני מזלזל בזה אבל קוג׳ימה מלבד אווירה ועלילה (שפה אתה אומר שדי חלשה או שלא התחברת) זה גם גיימפליי מעולה ואם משחק של קוג׳ימה הוא עם גיימפליי לא משהו אז קשה לי להגדיר אותו כמשהו שהוא חובה עבור המעריצים.

[Laskin]

לי אישית גם אין בעייה עם ״סימולטור הליכה״ גם אם היה כזה, אבל ראיי מספיק סרטונים של אנשים שנכשלו במשימות ממש ברגע האחרון בגלל איזו אבן קטנה וזה משהו שאני יודע שאם יקרה לי אני עושה רייג׳ קוויט ולא נוגע בו שוב, אז ויתרתי מראש ולא רואה את עצמי אי פעם נותן לו צ׳אנס, אלא אם אקבל אותו בפלוס בחינם יום אחד, או משהו...

[swiss-the-engine]

הוא גם אמר שהסיום חזק. אישית אני לא זוכר שחשבתי ככה על משחק חוץ outer wilds. זה כבראומר המון אני חושב.

[InterAl]

בלינג, לא אמרתי שאהבתי. אבל גם לא ששנאתי. גם קשה לפטור אותו כסתם meh או בינוני, כי בינוני ביחס למה? אין משהו שדומה לו. זאת אחת הסיבות שהוא חובה למעריצי קוג׳ימה, הוא די one of a kind, בדומה למטאל גיר. המשחק נוטף מהסטייל של קוג׳ימה, ויש בו עלילה מעניינת עם לא מעט רגש, אבל כן, הזויה ומוזרה בצורה קיצונית. שגם זה די בדומה למטאל גיר, הוא רק יותר mellow ורגשני ממנו. מעבר לזה, המשחק מרגיש קצת כמו MGS5 מבחינת השליטה, התפריטים ואוסף הכלים האינסופי (והמיותר ברובו).
לסקין, אפשר לשמור באמצע משימות בד״כ, והן בכל מקרה די קצרות וקלות (רוב השליחויות הן במרחק של 800-1500 מטר ובד״כ יש לך גישה לרכב). גם אם נכשלת, הפסדת מקסימום 10-20 דקות משחק.
סוויס, אני חושב שהסיום של כל משחקי מטאל גיר חזק. קוג׳ימה יודע לסיים משחקים, זה באמת דבר נדיר יחסית בתעשייה.

[DrKeo]

אין ספק בכלל שהסיום של משחקי MGS הם מאוד חזקים. לכל החמישה יש טוויסט גדול בסיום ולרוב הוא תופס אותך לא מוכן ואם אתה מוכן ליפול לתוך העלילה מספיק רגשית, הסיום יצליח גם לפגוע לך ב-feels, לפחות ב-MGS3 ו-4. לא סיימתי את DS, אבל אם יש לו סיום ברמת משחקי MGS, זאת לגמרי מוטיביציה לדחוף קדימה. והיי, זה לא שסבלתי או לא אהבתי את DS, ממש נהנתי ממה ששחקתי. פשוט התחלתי עבודה חדשה באוגוסט וכרגע אני אומר תודה כשיצא לי לראות את הבן שלי, עולם הבידור שלי מתחיל ונגמר באולי פרק של סדרה לפני השינה. אבל העובדה שאינטר אומר שאין בעיה להמשיך להתקדם במשחק בסאשנים של חצי שעה, זה דווקא ממש טוב לי ואני חושב שאני אעשה את זה. באמת ש-DS משחק סופר מעניין ואני מאוד מצטער ש"נטשתי" אותו. כלומר יותר נטשתי גיימינג מאשר ספציפית אותו אבל עדין.

[bling]

רק רוצה לציין שהסוף של מגס4 חרא בלבן. אתם יכולים להמשיך

[DrKeo]

אני לא לגמרי מסכים, מסכים חלקית אבל לא לגמרי. MGS4 סבל מזה ש-MGS1-3 יצרו כל כך הרבה ממבו-ג'מבו שלא היה ל-MGS4 סיכוי. כלומר, כשאתה צריך לפתור עשרות קוי עלילה כשחלקם הזויים ברמת "היד של ליקוויד הושתלה באוסלוט וכתוצאה מדי פעם האישיות של ליקוויד משתלטת על אוסלוט", אין לך יותר מדי סיכוי לצאת בסדר. אבל אני חושב שסה"כ MGS4 הצליח לסכם את הסדרה יפה כשמתחשבים בזה שהוא היה צריך לקשור 500 חוטי עלילה הזויים. ההליכה במיקרוגל למשל לגמרי הצליחה לפגוע בי ב-feels והקרב אגרופים מול אוסלוט היה לגמרי אפי. היו בפרק וחצי האחרונים של MGS4 כמה דברים ממש מדהימים, וכמובן לא מעט שטויות הזויות. אני חושב שהסוף של MGS3 כל כך אפקטיבי דווקא כי הוא שחרר את עצמו מכל הממבו-ג'מבו של MGS2, וכעלילת stand alone הוא יכל לזרוח.

[Stick]

השני שקל שלי על העניין הוא שMGS4 היה המשחק הראשון והיחיד בזמנו ששיחקתי מהסדרה, נכנסתי אליו בלי לדעת כלום על העלילה או אפילו לקרוא תקצירון, יותר מזה - הייתי קצת יותר קטן וממש לא ידעתי *כלום* על המשחק, אפילו לא את העובדה שסנייק הזקן הוא, ובכן, לא תמיד היה זקן עם שפם .
ראיתי מלא 10/10, קיבלתי אותו במתנה מחבר, ורק ידעתי שה'מינוס' שלו הוא המון סרטוני מעבר ארוכים, אבל זה לא כזה מינוס בשבילי אם זה עשוי טוב.
ו... טוב, אתם יכולים לנחש איך הנסיון שלי להבין מה לעזאזל קורה במשחק הלך . עם זאת, אולי אפילו בזכות זאת, זו אחת מחוויות הגיימינג הכי טובות וזכורות שלי מדור הPS3. כלומר המשחק עצמו נהדר מכל בחינת גיימפלי שהיא, ואיכשהו הסרטונים הארוכים, ההזויים, עם הסיפור שבאמת לא הבנתי שניייה אחת ממנו, או מי נגד מי, ולמה, ומה?! ולמה שהם יעשו את זה? וכו'... זה פשוט ריתק אותי.
הסיבה שנזכרתי בזה עכשיו היא, שבלי שום קשר ללור של הסדרה ובלי שום הצלחה בלהבין בכלל את הסיפור של המשחק הספציפי ההוא, הסוף של MGS 4 היה אדיר בשבילי ואשכרה ריגש אותי אפילו. לא שיחקתי בו מאז ובחיים לא אעשה את זה שוב, אבל אני מאוד אוהב את MGS 4 גם בלי שום קשר לסדרה עצמה.

את MGS 5 שיחקתי גם כן כשהוא יצא ומאוד נהנתי מהגיימפלי שלו, אבל שם הסיפור לא משך אותי בשיט ובשום שלב לא נכנסתי אליו כמו אל 4. כמובן שהגיימפלי שלו אדיר וזה משחק טוב.

[DrKeo]

MGS5 הרגיש כאילו חסר בו 95% מהסיפור. היה שם כל כך הרבה גיימפליי וכל כך מעט סיפור שזה הרגיש כמעט כמו הגרסת AAAA של MGS: PW מאשר ההמשך של הסדרת MGS הראשית. אבל הגיימפליי של MGS5, אוי הגיימפליי, כל כך טוב.

סוג של פנטזיה שלי זה ש-BP פשוט ירוצו לאורך כל הדור על MGS1-4 ויעשו אותם בגרפיקת פס5 מדהימה, משחק כל שנה וחצי ככה. אני משער שזאת פנטזיה בלבד וזה לא יקרה, אבל יש משהו בסדרה הזאת שדורש את זה (יותר מ-DS!! הנה, אמרתי את זה!).

האמת שזה ממש מעניין לראות אדם כמוך סטיק חווה את כל MGS מההתחלה, ביחוד אחרי החיבה שלך לMGS4.

[Uncle Pey'j]

אם בלופוינט יעשו רימייק ל-MGS1 הבטחתי לעצמי שאני אעזוב הכל ואשחק בו. אני חושב שיש סיכוי קלוש שזה יקרה,אם אכן בלופוינט נרכשת על ידי סוני וסיילנט היל אמיתי (והוא אמיתי!) ויהיה מוצלח מסחרית וביקורתית יש סיכוי לא רע שקונאמי ישאילו גם את MGS לסוני שהיא גם ככה הבית הטבעי של הסדרה הזו.

[swiss-the-engine]

בלינג, לא אמרתי שאהבתי. אבל גם לא ששנאתי. גם קשה לפטור אותו כסתם meh או בינוני, כי בינוני ביחס למה? אין משהו שדומה לו. זאת אחת הסיבות שהוא חובה למעריצי קוג׳ימה, הוא די one of a kind, בדומה למטאל גיר. המשחק נוטף מהסטייל של קוג׳ימה, ויש בו עלילה מעניינת עם לא מעט רגש, אבל כן, הזויה ומוזרה בצורה קיצונית. שגם זה די בדומה למטאל גיר, הוא רק יותר mellow ורגשני ממנו. מעבר לזה, המשחק מרגיש קצת כמו MGS5 מבחינת השליטה, התפריטים ואוסף הכלים האינסופי (והמיותר ברובו).
לסקין, אפשר לשמור באמצע משימות בד״כ, והן בכל מקרה די קצרות וקלות (רוב השליחויות הן במרחק של 800-1500 מטר ובד״כ יש לך גישה לרכב). גם אם נכשלת, הפסדת מקסימום 10-20 דקות משחק.
סוויס, אני חושב שהסיום של כל משחקי מטאל גיר חזק. קוג׳ימה יודע לסיים משחקים, זה באמת דבר נדיר יחסית בתעשייה.

מעניין. מעולם לא באמת שיחקתי יותר מכמה שעות במשחק שלו. כנראה אני צריך לנסות אותם.