הודעהעל ידי idan » 30 אוקטובר 2022, 22:21
סיימתי דת' סטרנדינג ולהגיד שיש לי כלפיו רגשות מעורבים יהיה אנדרסטייטמנט. לא חושב שאף פעם שיחקתי במשהו שכל כך הרבה אלמנטים בו לא עבדו עבורי או לכל הפחות היו בעייתים ועדיין השלם איכשהו הצליח להיות גדול מסך חלקיו. זה בולט במיוחד בכתיבה שלו, שזה הדבר הכי לא עקבי שראיתי. מצד אחד חלק מהדמויות במשחק שופכות עליך כל כך הרבה אקספוזיציה שלפעמים נדמה כאילו זו הסיבה היחידה שלשמה הן קיימות.. וזה עוד היה בסדר אם הן לא היו חוזרות על עצמן שוב ושוב בלי שום הצדקה. זה באמת די מדהים כמה כל כך הרבה מילים נזרקות לחלל האוויר בשביל לומר כל כך מעט. יש גם את הדיאלוגים והרגעים הקרינג'ים בטירוף שמרגישים לא קשורים לטון הרציני של המשחק, אבל עם הקאמפ אני דווקא יכול לזרום, הוא לפחות מצחיק.
אבל מצד שני פתאום יש איזה סצינה חזקה עם סינמטוגרפיה מרשימה, בימוי מדויק, שימוש סוחף באודיו, כמה שחקנים עם הופעות חזקות ו mocap אחד הטובים שראיתי ואני כולי בעניין, די מחכה לראות מה יקרה הלאה. כי הסיפור עצמו דווקא משך אותי, הוא הציג כמה רעיונות מעניינים ועולם משכנע עם פרטים שיכולים לצאת רק מראש מאוד יצירתי וחזון מרשים, אבל הוא פשוט מגיע לחלק מהפואנטות שלו בצורה קצת מגושמת.
בגזרת המבנה, נראה לי שאפשר לקרוא לו "פטצ' קווסט - המשחק". ואם זה משהו שהייתי קוטל בכל משחק עולם פתוח אחר, כאן זה מרגיש הרבה פחות פוגעני משום מה. אולי כי זה נעשה בקונטקסט של משחק מאוד מאוד אווירתי ואימרסיבי שבסופו של דבר המטרה של קווסט כזה או אחר הרגישה לי משנית למסע. זה גם משחק שנראה מצויין ונשמע אפילו יותר טוב וכל זה בהחלט חיוני ביותר למשחק שהוא ברובו לחלוטין סימולטור הליכה (אלא אם אתה ממש אוהב כלי רכב קלאנקים ואז זה יותר סימולטור נהיגה). וזה אולי נשמע רע על הנייר, אבל בעיני זה האספקט גיימפלי הכי טוב שלו. כאילו זה לא שהייתי ממליץ עליו לאנשים נורמלים.. זה בפירוש לא לכל אחד ומן הסתם יש מי שימצא את זה משעמם, אבל אני התחברתי לגיימפלי-לופ הבסיסי של לחשב מסלול, להשתמש/לבנות משהו מועיל שעוזר לך להתקדם ולהגיע ליעד. למשל לרשת את האיזור ההררי והמושלג של המפה בזיפ ליין, מה שהצריך כיבוש של הפסגות הכי גבוהות, הרגיש טוב במיוחד. גם אם להגיד שזה היה "כיפי" במובן המקובל יהיה קצת מוגזם, יותר בקטע מדיטטיבי כזה.
ובהקשר הזה אני חייב להגיד שהעוול הכי נורא של המשחק הוא שבזמן שאתה עושה את כל הנ"ל אתה לא יכול לשמוע את הפס קול המאוד מוצלח שלו בנגן נייד כלשהו, רק בחדר או בסמוך למבנים שלך או של אנשים אחרים. כאילו WTF? איך זו לא אופציה? מה יותר מתאים למשחק מהסוג הזה מלשמוע מוזיקה טובה ואווירתית בזמן שאתה מתהלך/נוהג/מטפס בטבע? וזה עוד אחרי Mgs5 שהגיימפלי שלו הרבה פחות מצריך עזרים מוזיקלים ועדיין נתן לך את האפשרת לשחק לצלילי דיוויד בואי אם ממש בא לך.
עכשיו אני יכול להבין כוונה של יוצר, שהרי יש קטעים קבועים מראש במשחק שבו יתחיל להתנגן איזה שיר וכאשר זה עובד זה עובד טוב כי לרדת במורד הר לצלילי שיר שנבחר בקפידה לרגע המדויק הזה ושובר קצת את תחושת הבידוד זה ממש אחלה, לפעמים אפילו מרגש, אבל יש גם את ה 95% מהזמן שבו זה לא קורה ולשמוע מוזיקה בכל זאת היה בא לי בול. אני חושב שאם זו הייתה אופציה שאפילו נפתחת רק לקראת סוף המשחק הייתי אולי עושה יותר תוכן צדדי, אולי ממשיך לשחק בו עד רנגארוק, אבל סבבה אני יכול לכבד את העניין גם אם אני מעדיף אחרת, ובשביל זה הרי יש ספוטיפיי לא? אז זהו שלא, DS לא נותן להפעיל אותו בפלייסטיישן בזמן שאתה משחק בו.. המשחק היחיד שעושה את זה להבנתי. וזה כבר ממש מקומם, כי לקבוע לי איך תראה החוויה מחוץ לגבולות של המשחק זה כבר מהלך של מישהו שחייב להוציא את הראש מהתחת שלו. וזה עוד "בגרסת הבמאי", הוצאה שניה של המשחק שהוסיפה כל מיני אייטמים חדשים, חלקם לגמרי לא נחוצים, למרות שלפי מה שראיתי באינטרנט זה דווקא היה המבוקש ביותר ביי פאר.
יש גם אקשן, אבל הוא בינוני ובעיקר מרגיש לא נחוץ. למרות שלפעמים הוא מגיע בצורה של חלק מאיזה סט פיס נקרא לזה, ואז הוא יותר בסדר בגלל כל המסביב ובגלל שהוא שובר שגרה, אבל בפני עצמו הגיימפלי פשוט לא משהו.
יש למשחק גם רעיונות אחרים, רעיונות מעניינים, שדווקא כן מרגישים נחוצים, אבל הם פשוט לא מממשים את הפוטנציאל ונשארים מתחילת המשחק ועד סופו מאוד בסיסיים. אני מדבר על ההתגנבות בקטעים עם ה BTs, או הבריחה מאלה הגדולים יותר אחרי שהראשונים תופסים אותך.
כל אלה דברים שאני מקווה שהם ישפרו במשחק המשך שכנראה בדרך, אבל הכי מעניין בעיני יהיה לראות אם הם יכולים לפתח יותר את הקונספט של הסימולטור הליכה/שליחויות ולעשות אותו מאתגר ומעורב יותר. לא יודע, נגיד יש במשחק כמה הרים עם מפולות סלעים (אבל ממש בקטנה, לא איום רציני), אז צריך יותר דברים כאלה אבל משמעותיים יותר, יותר סיכונים סביבתיים שיגרמו לגיימפלי להפוך "לאקשני יותר" בלי בהכרח לירות באנשים. זה יכול להיות גם רעידות אדמה, שיטפונות, גשם של מטאורים, וואטאבר. זה גם לא חייב להיות רק אדם מול הטבע, אני בטוח שאפשר לחשוב על תרחישים אחרים שיתנו לך להיות יותר עם הדופק על הג'ויסטיק בזמן שאתה, ובכן, הולך. למרות שתכלס לא ברור ל לאן אפשר לקחת אותו מבחינת סיפור שחשבתי שנסגר יפה.
סה"כ אני חושב שיש ב DS משהו שמרגיש חד פעמי בגלל השילוב של ערכי הפקה בידיים של ווירדו כמו קוג'ימה שיכל להרשות לעצמו להשתולל עם כמה רעיונות נסיונייים שמתאימים אולי יותר למשחק אינדי. בגלל המעמד והקרדיט הוא כנראה היחיד שיכל לעשות את המשחק הזה בתקציב הזה ובין אם מתמקדים בטוב או בפחות טוב, DS כן מרגיש כמו חוויה ייחודית וזה גם עיקר חוזקו לדעתי. אני יתן לו קצת לשקוע, אבל נראה לי שבמרחק של זמן אני יזכור אותו יותר בחיבה מכל מיני משחקי עולם פתוח של 8 כאלה שעל הנייר אולי עושים יותר דברים טוב יותר, אבל אין להם רבע מהוייבים שלו.